רוב הדוברים בפורום (ראו פוסט קודם) הדגישו שלמורים אין תחליף: המורה יכול להחזיק גיר או מיקרופון, מצלמה או מחשב - המורה הוא המנהיג וטכנולוגיה היא רק כלי. לדעתי, זו אמירה מאוד חזקה בכנס מהסוג בזה.
פרופ' דוד חן סיכם את הפורום והתייחס לבעיית הטמעת הטכנולוגיה במערכת החינוך. הוא ציין את הבדלים בין הארגונים שמצליחים עם טכנולוגיה לבין מערכת החינוך שאינה מצליחה:
1. קבלת החלטות במערכת החינוך אינטואיטיבית, לא מתוכננת, תלויה באידיאולוגיה ופוליטיקה.
2. מחקר ופיתוח. במערכת החינוך המו"פ הוא לא חלק מתרבות ארגונית, כמו בארגונים שמצליחים. ללא מו"פ אין קדמה. העדר מו"פ בחינוך לא רק בארץ, אלא גם בעולם.
3. העדר תחרות. למערכת החינוך אין מתחרים. מערכת החינוך לא נותנת דין וחשבון על אי הצלחות שלה.
4. למערכת החינוך אין מטרות מדויקות.
5. ארגונים עתירי טכנולוגיה שייכים למגזר פרטי, מערכת החינוך למגזר הציבורי.
6. ירידה בערך תפקידו של הקוריקולום.
מבט "על" על בעיות ו"מחלות" של מערכת החינוך עוזר מאוד להבין את המבוא הסתום שבו אנו נמצאים. ברור כי השינוי לא יבוא מלמעלה. אז נקווה שמהפכה תבוא מלמטה, כמו כל המהפכות, לא?
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אני מסכימה אותך אבל תהליך השינוי איטי במערכת החינוך כל התחלה קשה אבל אני רואה שחל השינוי בכל הפסגות התחילו להכניס מפגש וורטואלי לכל הקורסים השתלמיות מורים
השבמחקלדלאל:
השבמחקנקווה שהמאמצים "מלמעלה" והרצון "מלמטה" יפגשו ויקרה כבר משהו משמעותי...
רינה