יחידת לימוד מתוקשבת (3). ניתוח,תכנון והערכה.

לאחר שבחרנו בנושא לעבודה – סדרה הנדסית, שקלנו לשנות אותו לנושא חדש שהוכנס לאחרונה לתוכנית היבחנות החדשה במתמטיקה – פתרון בעיות גיאומטריות באמצעות טריגונומטריה וגיאומטריה אנליטית. בעקבות הערכה מחדש ודיון ממושך והגענו למסקנה:
§ אין יתרון בהצגת הנושא החדש באופן מתוקשב-ממוחשב.
§ החומר בנושא החדש דל ביותר.
לאור שתי הבחנות אלה חזרנו לנושא המקורי. יתכן ונבהלנו קצת מהצורך בהתמודדות הכפולה – גם עם בנית התוכן וגם עם בנית הגרסה המתוקשבת שלו. מה שהכניע אותנו לחזור לנושא המקורי הוא שהנושא חדש "לא מספיק פוטוגני" לתקשוב.
בתום שלב הניתוח כתבנו מסמך איפיון, ובתום שלב התכנון בנינו תרשים זרימה.

יחידת לימוד מתוקשבת (2) – מודל ADDIE

סיפרתי בפוסטים קודמים שאני מעורבת בפיתוח יחידת לימוד מתוקשבת. את היחידה אנו בונות על פי שלבי המודל ADDIE, שפותח באוניברסיטת פלורידה בשנת 1975. במודל ADDIE חמישה שלבים, כאשר יש תוצר בסופו של כל שלב ושלב:

A – Analysis – ניתוח (בשלב זה כותבים את מסמך האפיון).
D - Design- תכנון (בשלב זה בונים תרשים זרימה, ניווט ופעילויות).
D - Development- פיתוח (בשלב זה מפתחים תוכן הקורס, כותבים תסריטים).
I- Implementation- יישום (בשלב זה מפיקים גרסה ראשונה של יחידה מתוקשבת).
E - Evaluation- הערכה (הערכה מעצבת ומסכמת, גרסה סופית של המוצר).

סכמה של המודל מתארת את הקשר בין כל שלבי הפיתוח- הערכה מחדש נמצאת בכל שלב בפיתוח.

מתוך ניסיון קצר שלי בפיתוח חומרים מתוקשבים: עצם למידה, יחידת לימוד מתוקשבת ומשחק מתוקשב - המודל נוח מאוד ויישומי.

אנחנו נמצאות בשלב הפיתוח ועל כך בהמשך...

מחשב לכל ילד, לומדה לכל ילדה?

אני מקנאה. מדוע?
ראו בעצמכם את הכתבה שהתפרסמה אתמול ב"אולפן שישי".

12 דקות של נחת.

http://www.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast/Article-33e5fdcae0b5521004.htm

אולי אלה סימנים ראשונים של מהפכה? (ראו פוסט קודם).

תקשוב במערכת החינוך – בעקבות הפורום (2)

רוב הדוברים בפורום (ראו פוסט קודם) הדגישו שלמורים אין תחליף: המורה יכול להחזיק גיר או מיקרופון, מצלמה או מחשב - המורה הוא המנהיג וטכנולוגיה היא רק כלי. לדעתי, זו אמירה מאוד חזקה בכנס מהסוג בזה.
פרופ' דוד חן סיכם את הפורום והתייחס לבעיית הטמעת הטכנולוגיה במערכת החינוך. הוא ציין את הבדלים בין הארגונים שמצליחים עם טכנולוגיה לבין מערכת החינוך שאינה מצליחה:
1. קבלת החלטות במערכת החינוך אינטואיטיבית, לא מתוכננת, תלויה באידיאולוגיה ופוליטיקה.
2. מחקר ופיתוח. במערכת החינוך המו"פ הוא לא חלק מתרבות ארגונית, כמו בארגונים שמצליחים. ללא מו"פ אין קדמה. העדר מו"פ בחינוך לא רק בארץ, אלא גם בעולם.
3. העדר תחרות. למערכת החינוך אין מתחרים. מערכת החינוך לא נותנת דין וחשבון על אי הצלחות שלה.
4. למערכת החינוך אין מטרות מדויקות.
5. ארגונים עתירי טכנולוגיה שייכים למגזר פרטי, מערכת החינוך למגזר הציבורי.
6. ירידה בערך תפקידו של הקוריקולום.
מבט "על" על בעיות ו"מחלות" של מערכת החינוך עוזר מאוד להבין את המבוא הסתום שבו אנו נמצאים. ברור כי השינוי לא יבוא מלמעלה. אז נקווה שמהפכה תבוא מלמטה, כמו כל המהפכות, לא?

תקשוב במערכת החינוך - בעקבות הפורום (1)

לפני יומיים התקיים במרכז ללימודים אקדמיים פורום חינוך, שעסק בתקשוב מערכת החינוך, בניצוחה של דר' גילה קורץ. בפורום לקחו חלק אנשים בעלי זכויות והישגים רבים בתחום התקשוב, וגם אנחנו – תלמידי מגמת התקשוב. ראשון הדוברים היה נשיא המכללה - פרופ' דב גולדברגר שציטט מהשיר של אביב גפן "סוף העולם":

ילד סינטטי כבוי מול מסך שדולק,
תסתכל על הרחוב איך הוא ריק,
כבר שכחנו איך לשחק...

פרופ' גולדברגר דיבר על "החור באיזון" – חוסר איזון שנוצר אצל הדור הצעיר בגלל השימוש הבלתי מוגבל בטכנולוגיה. ההתמסרות המוחלטת לטכנולוגיה מונעת מהילדים לקרא, לשחק, להיות בתנועת נוער.
זו אחריותנו להציב לילדים את הגבולות, ללמד צרכנות נבונה ולחשוף אותם לדברים נוספים. האבסורד הוא, שהתמונה בבתי הספר כל כך הפוכה! לדעתי, נדרש איזון נוסף: בין צריכת טכנולוגיה אישית ופרטית לבין צריכת טכנולוגיה למטרות לימודיות. וגם זו אחריותנו.
השאלה היא: כיצד מאזנים?