בלוג - תחילתה של ידידות מופלאה

זה קצת עצוב שצריך לסכם. יש אווירה של סיום, למרות שבאמת לא חייבים...
מהו בלוג? מהו בלוג עבורי? האם אמשיך לכתוב בבלוג זה? אולי אפתח בלוג חדש?
בלוג הוא יומן רשת דיגיטלי אישי. והוא פומבי. כותבים בו כאשר יש מה להגיד, להראות, להציג ולשאול. יתרונו על מחברת של פעם: את המחברת אפשר להראות לשתי חברות הכי טובות, לבלוג יש קוראים רבים. זה כמו גלגל ענק: מסעיר ומפחיד גם יחד!
בלוג לימודי הוא סוג של בלוג, ממוקד מטרה – לשקף תהליך לימודי אישי.

איך אני התמודדתי איתו?
בשלב הראשון, שלב שבו התבשרנו כי אנחנו חייבים לבנות בלוג, לא נבהלתי, אך פיקפקתי -אני אנהל בלוג? עד אז לא ניהלתי בלוג, לא קראתי בלוגים. ידעתי שיש כאלה "משוגעים" שמעוניינים שמחשבותיהם הכמוסות יפורסמו ברבים וזה באמת נראה לי משונה.
אבל קיבלנו משימה – חייבים לבצע. הקמת הבלוג לוותה בחיפוש עטיפה חיצונית וסגנון כתיבה.

בפוסט 5 עצות לכתיבת פוסט בבלוג ציינתי את התנאים לפוסט מוצלח: כתוב בגישה אישית, לא ארוך, כנה לא ומשופע לינקים. האמת, זה היה קצת חצוף מצד חסרת ניסיון כמוני לתת עצות לכתיבת פוסט (יש לי סיבות מקלות – העצות לא שלי – המקור מצוין). לאחר כשנה של ניסיון בניהול הבלוג אני מאשרת: אכן העצות נכונות - כנות הפוסט ואורכו הקצר מניבים הכי הרבה תגובות. אני מוסיפה עצה שישית – כאשר זה מתאים ואפשרי: שלבו הומור.
כתיבה בבלוג, כנושא, מאוד העסיק אותי. אני אוהבת לכתוב וכתיבה אישית לא מהווה עבורי בעיה, אבל פומביות הבלוג עושה לי בעיות. בפוסט עצה מפתיעה לבלוגר התוודיתי בקשיים שגורמת לי הפומביות – אני שואפת לשלומתנות והיא מאיטה את קצב הפרסומים. המודעות לתופעה עזרה לי להתגבר עליה במידה מסוימת: השלמתי עם העובדה שחברי ללמודים קוראים את מה שאני כותבת. שמחתי מאוד לתגובות חברי ללמודים ושל אורחים מיוחדים, חלקם הזכרתי בפוסטים שלי. יחד עם זאת, עדיין אני לא יוזמת הזמנות לבקר בבלוג (ויש לי את מי להזמין!). כנראה, זהו שלב מאוחר יותר באבולוציה הדיגיטלית שלי.
עיסוק נוסף בבלוג היה כאשר יצאתי ל'טיולים בחממה' - בבלוגים של חברי. קראתי, למדתי, השוויתי. לאחר מכן, העזתי לצאת לשכונה מרוחקת יותר - בלוגים של מקצוענים וחובבנים בארץ ובחו"ל. גיליתי עולם ומלאו: עשיר, מגוון, מצחיק ומלמד. פגשתי בלוגרים אמיתיים, שכותבים כי אוהבים ולא כמחויבים.

אז גם אני מנהלת בלוג. האם אני בלוגרית? אני חושבת, שכאשר אפתח בלוג אישי, נטול מחויבות כלשהי, לימודית או מקצועית - אקבל את התואר הנכסף - בלוגרית.

אני מאמינה בבלוג לימודי. זהו כלי שהתחברתי אליו כי הוא:
מאפשר ביטוי אישי: כתיבת פוסטים, תובנות אישיות וביטוי של עמדות.
מהווה אתגר טכנולוגי: שילוב קבצים ותמונות, סרטונים, גאדג'טים, מצגות.
אינטראקטיבי: תגובות הקוראים. מאפשר דיאלוג ב'שטח' שלך.
ידידותי בנווט: תוויות, תאריכים, מספור הפוסטים – קל ונוח להגיע למידע הדרוש.
יכול להיות כרטיס ביקור מקצועי: אוסף העבודות והתוצרים משקפים את העשייה.
מקום להשוויץ בו: אומרים "לא פרסמת, לא עשית". לבלוג יש פוטנציאל ענק בעניין זה.
פסיכולוג לעת צרה: תמיד אפשר לשתף בבעיות. עצם הכתיבה מקלה על התחושה. ואם גם מקבלים תגובה תומכת- עוד יותר טוב!
ועוד לא אמרתי - רפלקציה. חשיבה רפלקטיבית על התכנים שלמדתי ועל התוצרים שבניתי העצימה את חווית הלמידה שלי.

תובנות בניהול הבלוג:
תוויות - רשימת התוויות חשובה. בהתחלה לכל מושג קטן הקדשתי תווית, בתקווה להמשכיות. עם הזמן ראיתי כי נוצרה רשימת תוויות ארוכה וניתן לצמצם תוויות, על ידי הרחבת המושגים.
ויזואליות - ויזואליות רלוונטית לפוסטים חשובה על מנת לגוון ולהוסיף עניין.
כותרת לפוסט – כדאי להשקיע מחשבה בכותרות, זה מזמין קריאה.
עם היכרותי את הכלים ברשת הוספתי גאדג'ט – כלים ברשת, שאני מצאתי אותם יישומיים ומועילים.
לצערי, לא כל רעיון שהיה לי להפוך לפוסט מימשתי – 'זמן פנוי' לא לברשימת הגאדג'טים!
עסקתי בבלוג גם בעבודות, מחוץ ל"בלוגוספרה": בקורס 'מידענות אקדמית' כתבתי עבודה (עם ליאת) "בלוג ככלי לביטוי רגשי וקוגניטיבי במסע לפולין". הכותרת מסבירה הכל. כמו כן, בקורס 'הערכת טכנולוגיות ידע', בהגדרת המושג 'חווית למידה' המלצתי על כתיבה בבלוג כעל "אמצעי יעיל ומגוון, בעל פוטנציאל להוות מנוף ביצירת חווית למידה אופטימאלית". בבלוג יש גילוי, חקירה, יצירה ושיתוף – מרכיבים הנחוצים ללמידה קונסטרוקטיביסטית.
ובקצרה, לכתוב בבלוג – זה ליצור ולשתף.
האם אמשיך לכתוב בבלוג זה? אולי אפתח בלוג חדש? ימים יגידו...
תודה רבה מקרב לב לכל מי שקרא, הגיב, העריך ותמך!
רינה

טרי אנדרסון - מה אפשר ללמוד מהבלוג שלו

על השפעת האינטראקציות על תהליך הלימודי קראתי במאמריו של פרופ' טרי אנדרסון מ- Athabasca University , קנדה. פרופ' אנדרסון הנו מבכירי החוקרים של אינטראקציות אנושיות בסביבות הלמידה המקוונות.

פרופ' אנדרסון ביקר בארץ בשנת 2007 ונתן שלוש הרצאות בכנס צ'ייס.

מאז הכרותי עם מאמריו, אני מבקרת מדי פעם בבלוג שלו Vitual Canuck העוסק בטכנולוגיות למידה. עם הזמן המושגים בהם הוא עוסק הופכו למוכרים, התלבטויות וחוויות למובנות. שמחתי לקרוא בבלוג התייחסויות שלו לנעשה בתחום הלמידה המקוונת במזרח התיכון. מסתבר, גם הוא עוקב אחרינו.

לצד נושאים מקצועיים נהנתי לקרוא גם דברים אישיים. זה מגביר את הסקרנות בבלוג.

מהקריאה בבלוג ניתן להכיר בן אדם: מקצוען ואינטלקטואל, מתלבט בקול רם, בעל חוש הומור ואוהב את לאונרד כהן.
לאונרד כהן הוא גם אהבתי הגדולה, ואולי בהמלצתו של פרופ' אנדרסון, גם אני אלך להופעתו שתהיה בארץ בספטמבר.

לטייל בעידן הדיגיטלי

לפני יומיים חזרתי מטיול עם משפחתי בפריז, לונדון ואזור נורמנדי שבצרפת. חשבתי לי כיצד התקשורת שלי עם הורי, שנשארו בארץ, וילדי עם חבריהם השתנתה לעומת הטיולים הקודמים. עוד לא מזמן התקשורת עם הבית הייתה באמצעות שיחות טלפון קצרות, שלא אומרות דבר: "אצלנו הכל בסדר, להתראות". עכשיו ניתן לשתף את הנשארים בבית במסלול הנסיעה, בתמונות מהטיול, להתעדכן בנעשה בבית, אם כי במידה – הרי לעתים אנו נוסעים כדי "לנקות את הראש" ולא לחשוב על העבודה, הלימודים והחדשות. אם פעם מסעדות "מקדונלדס" ברחבי העולם היו יעד בטוח לשירותים זמינים, הרי כעת הם גם יעד בטוח לאינטרנט זמין וחינמי. אם ברשותכם מחשב נייד קטן, כפי שהיה לנו, הרי אתם חוברים. סימן לצמצום הפער הדיגיטלי הבין דורי: שלחנו במייל תמונות מעודכנות מהטיול להורי המבוגרים, מה ששימח אותם והוריד את רמת דאגתם. אנחנו בתהליך שינוי ולמידה מורגש. (צילום שלי, ככה שותים היום קפה)