ייסורי מרצה-מקוון צעיר

במשך שבע שנים הייתי שותפה בצוות מנחות ברשת אורט בראשותה של דר' נעמי ציזיק. בין היתר, ביחד בנינו והנחנו השתלמות מקוונת בהיקף של 4 מודולות בנות 112 שעות כל אחת. כל מנחה הובילה מודולה אחת בהשתלמות.
שני דברים מהניסיון הזה זכורים לי היטב – הנאה וסיפוק בכתיבת חומרי למידה ותחושות די קשות במהלך הנחיה המקוונת בפועל: המעקב אחרי המשתלמים, הזמינות למשתלמים, בדיקת המטלות וכתיבת המשוב – אלה המרכיבים שגרמו להרבה כאב ראש...
לכן כאשר דר' גילה קורץ הזמינה להרצאת אורח את מתי אלפר, במסגרת הקורס "הערכת טכנולוגיות ידע", שיספר על ניסיונו בתחום, שמחתי וניסיתי להשוות עם חוויות ההנחיה שלי.
מתי אלפר סיפר בגילוי לב ובהומור את חוויותיו כמרצה מקוון טירון: כיצד נרתם לרעיון, על ההשקעה בפיתוח החומרים, ובעיקר על השקעה האדירה בהנחיה הוירטואלית של 300 סטודנטים, שגם להם זו התנסות מקוונת ראשונה.
הנה מספר מסקנות-ההמלצות מפיו:

• יש לחלק את חומר הלימוד למנות קטנות.
• יש לוודא שכל הקישורים "עובדים".
• לריבוי מטלות בקורס יש צד בעייתי – מישהו צריך לבדוק אותן, ומישהו הזה הוא בד"כ המרצה...
• יש לפרסם לו"ז מדויק ללמידה ולמסירת עבודות.
• למרצה חייבת להיות הכרות מצוינת עם מערכת HL, פלטפורמה בה מתקיימת הלמידה.
• המרצה חייב להיות בעל גישה למערכת גם כסטודנט, על מנת שיוכל לבדוק מה רואה הסטודנט בסביבת הלמידה שלו.
• למרצה-מקוון מתחיל חייבת להיות תמיכה מקצועית משני סוגים: מבחינת מערכת HL ומבחינת עיצוב הלמידה המקוונת.
• רצוי שלמרצה מקוון תהיה תמיכה מנטאלית – משענת בעת מצוקה.
• לא כדאי לכעוס על הסטודנטים – גם הם במצוקה.
• את כתובת המייל והטלפון הפרטיים כדאי למסור לסטודנטים רק במקרים דחופים.
  

עצות שוות זהב. ואז האיוש נראה יותר נוח...