לפני שלוש שנים בטיול לארצות הברית, ביקרנו אצל חברים. הסתבר, שבנם, בן ה- 17, לומד מהבית, באופן מתוקשב כבר מספר שנים. הוא לא משתייך לבית ספר, כיתה או קבוצה כלשהי. הוא לומד בבית ספר ווירטואלי.
סיפור זה הסעיר את הדמיוני. לאחר שיחה ארוכה והתבוננות בחומרי הלמידה, השתכנעתי שהלימודים רציניים והערכה בנויה היטב. יחד עם זאת, הטריד אותי מאוד הנושא החברתי. חשבתי שזה לא סביר שילד בגילו איננו חלק מחברה כלשהי. הוריו הרגיעו אותי שאת החברה מספקים לבנם ילדים בחוגי הספורט בהם הוא משתתף. האמת, לא השתכנעתי.
בשלב ההוא שימשתי כבר מספר שנים מנחה בהשתלמות וירטואלית למורים. רעיון של הוראה ולמידה מרחוק למבוגרים נראה לי טבעי, אבל לילדים??
אז בפעם הראשונה הבנתי שנעשים דברים בעולם בתחום ההוראה והחינוך שאני לא חשופה אליהם ולא מודעת להם.
שנתיים אחרי המפגש התחלתי ללמוד לתואר שני, והנה אני פוגשת רעיונות חדשים, שאת יישומם כבר ראיתי בארצות הברית.
גבי סלומון בספרו "טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע" (2000) מאפיין את עידן המידע כעידן חדש גם עבור בית הספר: בית ספר לא יעלם – יהיו לו תפקידים חברתיים רבים, אך הוא ישנה את ייעודו ואת מטרותיו.
דוד פסיג במאמרו "טקסונומיה של מיומנויות וכישורי למידה" (2000) , מרחיק לכת: פסיג רואה את החינוך כמשולב: ביתי (הדומיננטי) ובית ספרי, כאשר מנוצלות כל אפשרויות התקשוב עבור הלמידה. בית הספר מספק בעיקר שיעורי ספורט ומשחקי חברה. על כן, לדעת פסיג מיומנויות התקשוב של התלמידים חייבות להיות ברמה גבוהה מאוד, אותן חייבים לפתח מגיל צעיר.
כמרכזת צוות מורים וכמנחה בהשתלמויות מורים היה לי חשוב להבין את המקום של המורים בפתיחות לשינויים וחידושים. מהמחקר בתחום נראה כי מורים נמצאים בין שלב הטמעת החדשנות לשלב השינוי. הופתעתי מהממצאים המדאיגים במחקר על תפיסות פרחי הוראה כלפי התקשוב בהוראה.
לכארה, צעירים שלומדים באופן מתוקשב ושולטים בכל רזי הטכנולוגיה יבינו את הפוטנציאל העצום הגלום בה. אבל גם פרחי הוראה לא רואים בטכנולוגית מידע ותקשורת פוטנציאל לשינוי ממשי של פני החינוך. מצב כזה מחייב אותנו, העוסקים בהוראה ובחינוך לחשיבה ולפעולה.
בניסיון לצרף למהפכה כמה שיותר מורים, יואל רוטשילד (2006) מרשת אורט, הציע הצעה קונקרטית לבניית "קומה וירטואלית" לבית ספר - קומה שתסמן שינוי תרבותי, ניהולי ופדגוגי. הקומה תאפשר להתאים את הבית ספר לדרישות בית הספר העתידי. הצעה ל"קומת החלומות 2006": בנית אתר בית ספרי מתקדם וחדשני שבו יהיה ביטוי למגוון תהליכי הוראה ולמידה, לערוצי תקשורת בין הורים, מורים תלמידים וקהילה, לתהליכי הערכה מגוונים, ללמידה ושיתוף ועוד...
מאז 2006 חלו התפתחויות בתחום, כלים תקשורתיים חדשים נוספו או שודרגו. אנו, תלמידי החוג, בודקים כיצד הכלים החדשים עשויים לתרום בהוראה ולמידה. בפוסטים הבאים אציג את רעיונותיי בקשר לכמה מהם.
סיפור זה הסעיר את הדמיוני. לאחר שיחה ארוכה והתבוננות בחומרי הלמידה, השתכנעתי שהלימודים רציניים והערכה בנויה היטב. יחד עם זאת, הטריד אותי מאוד הנושא החברתי. חשבתי שזה לא סביר שילד בגילו איננו חלק מחברה כלשהי. הוריו הרגיעו אותי שאת החברה מספקים לבנם ילדים בחוגי הספורט בהם הוא משתתף. האמת, לא השתכנעתי.
בשלב ההוא שימשתי כבר מספר שנים מנחה בהשתלמות וירטואלית למורים. רעיון של הוראה ולמידה מרחוק למבוגרים נראה לי טבעי, אבל לילדים??
אז בפעם הראשונה הבנתי שנעשים דברים בעולם בתחום ההוראה והחינוך שאני לא חשופה אליהם ולא מודעת להם.
שנתיים אחרי המפגש התחלתי ללמוד לתואר שני, והנה אני פוגשת רעיונות חדשים, שאת יישומם כבר ראיתי בארצות הברית.
גבי סלומון בספרו "טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע" (2000) מאפיין את עידן המידע כעידן חדש גם עבור בית הספר: בית ספר לא יעלם – יהיו לו תפקידים חברתיים רבים, אך הוא ישנה את ייעודו ואת מטרותיו.
דוד פסיג במאמרו "טקסונומיה של מיומנויות וכישורי למידה" (2000) , מרחיק לכת: פסיג רואה את החינוך כמשולב: ביתי (הדומיננטי) ובית ספרי, כאשר מנוצלות כל אפשרויות התקשוב עבור הלמידה. בית הספר מספק בעיקר שיעורי ספורט ומשחקי חברה. על כן, לדעת פסיג מיומנויות התקשוב של התלמידים חייבות להיות ברמה גבוהה מאוד, אותן חייבים לפתח מגיל צעיר.
כמרכזת צוות מורים וכמנחה בהשתלמויות מורים היה לי חשוב להבין את המקום של המורים בפתיחות לשינויים וחידושים. מהמחקר בתחום נראה כי מורים נמצאים בין שלב הטמעת החדשנות לשלב השינוי. הופתעתי מהממצאים המדאיגים במחקר על תפיסות פרחי הוראה כלפי התקשוב בהוראה.
לכארה, צעירים שלומדים באופן מתוקשב ושולטים בכל רזי הטכנולוגיה יבינו את הפוטנציאל העצום הגלום בה. אבל גם פרחי הוראה לא רואים בטכנולוגית מידע ותקשורת פוטנציאל לשינוי ממשי של פני החינוך. מצב כזה מחייב אותנו, העוסקים בהוראה ובחינוך לחשיבה ולפעולה.
בניסיון לצרף למהפכה כמה שיותר מורים, יואל רוטשילד (2006) מרשת אורט, הציע הצעה קונקרטית לבניית "קומה וירטואלית" לבית ספר - קומה שתסמן שינוי תרבותי, ניהולי ופדגוגי. הקומה תאפשר להתאים את הבית ספר לדרישות בית הספר העתידי. הצעה ל"קומת החלומות 2006": בנית אתר בית ספרי מתקדם וחדשני שבו יהיה ביטוי למגוון תהליכי הוראה ולמידה, לערוצי תקשורת בין הורים, מורים תלמידים וקהילה, לתהליכי הערכה מגוונים, ללמידה ושיתוף ועוד...
מאז 2006 חלו התפתחויות בתחום, כלים תקשורתיים חדשים נוספו או שודרגו. אנו, תלמידי החוג, בודקים כיצד הכלים החדשים עשויים לתרום בהוראה ולמידה. בפוסטים הבאים אציג את רעיונותיי בקשר לכמה מהם.
